<h1>רבינו ירוחם ני"ב ח"ט</h1>
<h2>דף יב:</h2>
מי שבלע נימא פי' עלוקה מותר להחם לו חמין בשב' ובעוד שהוחמו לו ליגמע חומץ כך פשוט בעבודה זרה.
<h2>דף כח.</h2>
כל מכה שצריכה אומד מחללין עליה שבת ומכה של חלל אין צריכ' אומד. ואישתא צמירתא כמכה של חלל היא ומחללין פי' קדחת עם קרירות מלשון תסמר שערת בשרי כל זה פשוט ומוכח בע"ז. יש מי שכת' כי כל דבר שאין בו סכנה עתה אף על פי שיוכל לבא לידי סכנה אין מחללין אלא שבות דרבנן אבל לא אסור דאוריתא. ומכה של חלל דאמרינן שאינה צריכה אומד כתב הרמב"ן ז"ל לומר שאפילו אין שם בקיאין וחולה נמי אינו אומר כלום עושין לו כל שרגילין לעשות לו בחול ממאכלות ורפואות שהן יפין לחולה ומחללין שבת דאין נשאלין כלל אבל כשיודעין ורגילין באותו חולי שהוא ממתין ואין צריך חלול ודאי אסור לו לעשות כל שכן בחולה או רופא אומר שאין צריך דאין מחללין לעולם אף על פי שהיא מכה של חלל אבל במכה שאינה של חלל נשאלין בבקי או בחולה ואין מחללין עד שיאמר אחד מהם צריך הוא לחלול או שיעשה אצל רופא ספק נפשות עד כאן.
החושש בפיו מטילין לו סם בשבת וכן כאב השיני' והוא הנקרא ספדינא דכמכה של חלל דמיא שמתחלת בפה וגומרת בבני מעים וסימניה כשמשליך שום דבר בפה יבא דם מן הבשר שעל השינים כך פשוט ביומא בע"ז. ועוד שם בע"ז ודכביה ושיניה ספק כי היא בעיא ולא איפשיטא ואזלינן לקולא משום ספק נפשות וכן אי כייבי ליה טובא יגמע בהן חומץ אף על פי שהוא אסור משום שבות אבל חושש לא יגמע החומץ בעבור שהוא מעט כאב ולמטה אכתוב דין חושש לבדו.
<h2>דף כח:</h2>
מנזלין אזנים בשבת בסם אבל לא ביד כך פשוט בע"ז.
עין שמרדה מותר לכוחלה בשבת ולשחוק סמנין ולהביאם דרך רשות הרבים כי וורידי העין בלב הם תלויי' ואיכ' סכנה ודוקא חולי רע כגון דמא ודמעתא ותחלת אוכלא אבל סוף אוכלא לא כך פשוט בעבוד' זרה.
וכתבו הפסקני' וסכנת אבר אחד אין מחללין עליו שבת באיסור דאוריתא אבל מחללין עליו באיסור דרבנן כגון שנשחקו סמנים מאתמול ורוצין לרפאתו כי כל רפואה אסורה מדרבנן ומשום שחיקת סמנין וכל זה על ידי ישראל כי על ידי גוי הכל מותר כי כל צרכי חולה נעשית על ידי גוי בשבת [שבת קכ"ט ע"א] וכמו כן פשוט בביצה [כ"ב ע"א] ולא שני לן בין שבות שיש בו מעשה בשבות שאין בו מעשה. או שמא יש לחלק בחסרון אבר לחולה שאין בו סכנה ואין מתירין בו אלא שבות שאין בו מעשה ובחסרון אבר מתירין כל שבו' וצריך עיון כך כתב הרא"ש. הרמב"ם מתיר גם בישולי גוים לחולה שאין בו סכנה והרשב"א עשה לו סמוכות והעלה בידו דאיסור בישולי גוים שהוא איסור קל משום שמא יבא לאכול עמו הותר בחולה שאין בו סכנה בשב' עכ"ל. וחולה שאין בו סכנה אין עושין לו מה שיצטרך על ידי ישראל אפילו בשבות דדבריהם.
